כשבית משפט אזרחי צריך להכריע מי דלף הודעה פרטית, לרוב אין הודאה מונחת על השולחן. יש לוגים, מסכי הגדרות, ושקט במקום שבו צריכה להיות ראיה, ולפעמים טלפון שפשוט כבר לא קיים. התיק האנגלי מ-2022 שזכה בכינוי התקשורתי “Wagatha Christie” (ובשמו הרשמי Vardy v Rooney [2022] EWHC 2017 (QB), שנדון בבית המשפט הגבוה לצדק באנגליה, Queen’s Bench Division) ראוי להתעכב עליו לא בשל הגיבורות המוכרות, אלא בשל המכניקה השקטה שמתחתיו: איך הגדרות גישה של פלטפורמת מדיה חברתית הפכו לראיה, ומה בית משפט עושה כשהמכשיר היחיד שיכול להכריע את הכול נעלם.

הסיפור התחיל במלכודת. קולין רוני טענה בפומבי שחשבון אינסטגרם של רבקה וורדי הדליף תוכן מהסטוריז הפרטיים שלה לעיתון הצהוב The Sun. וורדי הכחישה ותבעה את רוני בעילת לשון הרע. אבל רוני לא רק חשדה בדליפה, היא בדקה אותה. היא חסמה את כל העוקבים מצפייה בסטוריז שלה חוץ מחשבון אחד, של וורדי, העלתה סטוריז מזויפים וחיכתה לראות אם הם יצוצו ב-The Sun. צילומי המסך שלה הראו שהסטוריז המושתלים “נצפו על ידי 1”, ובית המשפט קבע שהצופה היחיד היה החשבון של וורדי. המשמעות הראייתית כאן חדה: אם סטורי שרק חשבון אחד יכול לצפות בו מופיע אחר כך בעיתון צהוב, מבנה ההרשאות של הפלטפורמה עצמה ביצע בשביל רוני, בלי שהתכוונה לזה, ניסוי מבוקר. הוא מצמצם את מרחב המקורות האפשריים לנקודה בודדת. עורכי דין שמורגלים להתווכח מי אמר מה למי בעדות בעל פה, מוצאים את עצמם כאן מתמודדים עם משהו אחר לגמרי: הגדרת קונפיגורציה. למי הייתה נראות טכנית לתוכן נתון, ומתי. זו ראיה ממין אחר, ואי אפשר לאסוף אותה, לפרש אותה או להציג אותה כמו עדות רגילה.

ואז מגיע החלק שצריך להקפיץ כל עורך דין מהכיסא. הסוכנת והחברה הקרובה של וורדי, קרוליין וואט, טענה שהטלפון שלה נפל מסירה בטיול משפחתי בסקוטלנד באוגוסט 2021, ימים ספורים אחרי שבית המשפט הורה לבדוק את המכשיר. הטלפון נעלם: לא נמחק, לא נתפס, פשוט נפל מצד הסירה (יש תביעות שנשברות על גילוי חסר, ויש כאלה שנשברות על גל). לצד אובדן העותק של וורדי עצמה, המשמעות הייתה שצ’אט הוואטסאפ המלא בין וורדי לוואט לא היה זמין לבית המשפט. סדר הדין האנגלי לא מתעלם סתם מראיה שנעלמה. השופטת קבעה ש”סביר” שוואט הפילה את הטלפון בכוונה, ושוורדי מחקה בכוונה את העותק שלה של הצ’אט. היא קבעה שכאשר צד נפטר מראיה רלוונטית, בית המשפט רשאי להסיק מכך מסקנות לחובתו, וכך עשתה: היא הסיקה שוורדי ו-וואט הדליפו יותר מהפוסטים שהוכחו ישירות. המסקנה המעשית לעורך דין: “הטלפון אבד” הוא לא סוף הדיון הראייתי. הוא יכול להיות בדיוק הנקודה שבה מתחילה מסקנה שלילית נגד הצד שהחזיק במכשיר ואיבד אותו.

למה זה מחייב חוות דעת מומחה ולא קריאה עצמאית של מסך

לקרוא נכון הגדרת נראות באינסטגרם, להבין מה “נראה רק לחשבון הזה” מבטיח בפועל על חשיפה ומה הוא בהחלט לא מבטיח, זה לא אינטואיטיבי. גם שחזור היסטוריית ההחזקה של מכשיר שנעלם לגמרי מהתיק אינו פשוט יותר. בית המשפט קבע בסופו של דבר שההאשמה של רוני נגד וורדי הייתה “substantially true” (אמת ביסודה), וורדי הפסידה בתביעת לשון הרע, ופסק הדין ניתן ב-29 ביולי 2022. התוצאה נשענה על הסקת מסקנות עובדתית שנבנתה ממכניקת פלטפורמה ומפער ראייתי, בדיוק הקרקע שבה מומחה פורנזי, ולא קריאה עצמאית של עורך דין בצילום מסך, הוא זה שקובע אם המסקנה בכלל מוצדקת.

זו בדיוק המשמעת שמפעיל חוות דעת מומחה פורנזיקה גם בסכסוך על קוד או קבצים: לוגים אפשר לערוך, חותמות זמן יכולות להטעות, וצד שנפרד ממכשיר משאיר בדרך כלל עקבות אחרות שרק מומחה יודע לקרוא. להסביר מה הגדרת קונפיגורציה מבססת, מה היא לא מבססת, ואיך בית משפט צריך לשקול פער בולט בתיק — זו עבודת מומחה, לא קריאה עצמאית של עורך דין בצילום מסך.