דומיניון נגד פוקס: טענה על תוכנה מול הודעות פנימיות
וילמינגטון, דלאוור, 18 באפריל 2023. הרכב המושבעים נבחר אותו בוקר, ונאומי הפתיחה היו הדבר הבא בתור. במקום זה הודיע השופט מהדוכן שהצדדים הגיעו להסדר. הסכום: 787.5 מיליון דולר.
איך תיק מגיע לשם לפני שנשמע נאום פתיחה אחד? התשובה מתחילה בשני מוצגים שעמדו זה מול זה, ובהחלטה אחת שהקדימה את המשפט.
“המכונה החליפה קולות” היא לא דעה. זו טענה על התנהגות של תוכנה, ולכן אפשר לבדוק אותה: להריץ, לקרוא קוד, להשוות ליומנים. המוצג הראשון הוא טענה על תוכנה. השני הוא חומר שנוצר בכלים דיגיטליים, ודומיניון טענה שהוא מראה מה האמינו האנשים שהשמיעו את הטענה.
מה קרה בפועל
חברת Dominion Voting Systems תבעה את Fox News Network ב-Delaware Superior Court, בית משפט מדינתי בדלאוור. התביעה עסקה בשידורים שבהם נטען שמכונות ההצבעה של דומיניון סייעו להטות את הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2020. דומיניון ביקשה פיצויים של 1.6 מיליארד דולר.
ואז הגיע 31 במרץ 2023. השופט אריק מ. דייוויס (Eric M. Davis) פרסם החלטה בת כ-80 עמודים בבקשות לפסק דין מקוצר. הוא דחה את בקשות פוקס וקיבל בחלקה את בקשת דומיניון. בין השאר כתב שהראיות שנאספו בהליך מבהירות באופן “CRYSTAL clear that none of the Statements relating to Dominion about the 2020 election are true”. המשמעות המעשית: המושבעים לא יידרשו לשקול אם האמירות נכונות. השופט יורה להם שהן שקריות.
דייוויס דחה גם את ההגנה של פוקס, שלפיה היא חסינה כי רק דיווחה באופן ניטרלי על דברים שאמרו אנשים ציבוריים בעלי חשיבות חדשותית (neutral reporting privilege). לפי NPR, הוא גם קבע שהאמירות מהוות לשון הרע לכשעצמה (defamation per se).
מה נשאר למשפט? לפי ההחלטה, שלוש שאלות למושבעים: האם Fox Corporation פרסמה את האמירות, האם הייתה כאן actual malice (ידיעה שהדברים כוזבים או התעלמות מודעת מהאפשרות הזו), והאם נגרם לדומיניון נזק ובאיזה היקף.
כלומר, שבועות לפני שהמשפט נפתח, בית משפט כבר קבע, על בסיס החומר בתיק, שהטענות על מכונות ההצבעה של דומיניון היו שקריות. מה שנשאר זו שאלה על הדוברים: מה הם ידעו, ובמה האמינו.
ההסדר שבא אחר כך הסתכם ב-787.5 מיליון דולר, בערך מחצית ממה שדומיניון ביקשה. מיד אחרי ההכרזה פרסמה פוקס הודעה: “We acknowledge the Court’s rulings finding certain claims about Dominion to be false.” לפי רויטרס, מומחים משפטיים ראו בו את ההסדר הגדול ביותר שחברת תקשורת אמריקאית סגרה. פסק דין לא היה, כי התיק נגמר בפשרה לפני נאומי הפתיחה. מכאן והלאה אני נשען רק על מה שנטען, על מה שבית המשפט קבע, על החומר שהוצג לו ועל הדיווחים על הפשרה.
המוצג: טענה על תוכנה מול הודעות שנוצרו בתוכנה
בתיק יש שני מוצגים, והעניין הוא ביניהם.
המוצג הראשון הוא הטענות הטכניות. בשידורים נטען, בין היתר, שמכונות ההצבעה החליפו קולות ושאלגוריתם הטה תוצאות. כל טענה כזו ניתנת להפרכה בדיוק מפני שהיא ספציפית. “המערכת עושה X בתנאים Y” זה משפט שאפשר לנסות להפיל. אחרי בדיקה הוא או נשאר עומד, או לא. (נדיר בוויכוחים ציבוריים: לזה יש מפתח תשובות.)
המוצג השני הוא ההודעות הפנימיות. בחומר שהוצג לבית המשפט היו הודעות טקסט ומיילים של מגישים, מפיקים ומנהלים ברשת, חומר שנאסף בהליך עצמו, וההחלטה מצטטת ממנו. דומיניון טענה שההודעות מראות מה האנשים האלה ידעו והאמינו בפועל, בניגוד למה ששודר. האם זה עולה כדי actual malice? זו בדיוק השאלה שנשארה למושבעים, והיא לא הוכרעה. אבל דבר אחד ברור: זו לא טענה על תוכנה. זו רשומה שנוצרה במכשירים ובמערכות הודעות, ולכן גם אותה אפשר לבדוק: מי כתב, מתי, מאיזה מכשיר, והאם היא השתנתה מאז. (ויכוח על מה שמכונות עושות, שהוכרע לצד מה שמכשירים שמרו בשקט.)
המתח בין השניים הוא לב העניין. את הטענה הראשונה בודקים כדי לדעת אם היא נכונה. את השנייה צריך מישהו שיוכיח שהיא אמיתית. בתיק כזה, עבודה טכנית טובה היא זו שמפרידה בין מה שמערכת באמת עושה לבין טענה שנשמעת משכנעת אבל אין לה אחיזה במערכת עצמה.
מה חוות דעת מומחה תוכנה בודקת כשטענה טכנית היא לב התביעה
שתי עבודות שונות לגמרי, ושתיהן נופלות על המומחה ולא על עורך הדין.
העבודה הראשונה: להפריך טענה טכנית ספציפית על מערכת. מנסחים את הטענה כהתנהגות שאפשר לבדוק, ואז:
- קוראים את התוכנה ואת קוד המקור, ככל שהוא זמין, ומחפשים את המנגנון שהטענה מניחה.
- בודקים את יומני המערכת (audit logs) ואת עקבות הביקורת שהיא משאירה.
- משווים לרשומה הפיזית. כשהמערכת מפיקה פתק נייר, הנייר הוא מקור עצמאי שאפשר להשוות אליו את הספירה האלקטרונית.
- משחזרים את ההתנהגות הנטענת בסביבה מבוקרת ומתעדים אם היא קורית. אם היא לא יכולה לקרות, מתעדים למה.
- מבדילים בין התנהגות אמיתית של המערכת, כמו תקלה שהיא באמת מייצרת ויש לה הסבר, לבין התנהגות שהמערכת לא מסוגלת לה בכלל.
- כותבים את כל זה כך שיעמוד בחקירה נגדית: כל צעד ניתן לשחזור על ידי הצד שכנגד, בלי “תסמכו עליי”.
העבודה השנייה: לאמת ולתחום חומר של גילוי הודעות פנימיות. הודעה היא ראיה רק אם אפשר להוכיח שהיא מה שהיא נראית:
- אוספים מבעלי החזקה האמיתיים ומהמכשירים האמיתיים, לא מעותק שמישהו העביר.
- שומרים את המטא-דאטה: חותמות זמן, מזהי שולח ונמען, מזהי הודעה.
- מוכיחים שההודעה היא מה שהיא נטענת להיות ושלא שונתה.
- משווים את קובץ הייצוא מול מערכת המקור, כדי לוודא שמה שהוגש תואם למה שיושב שם.
- מתחמים לפי בעל חזקה, תקופה ומילות חיפוש, ולא בשאיבה גורפת. תחימה כזו מצמצמת את החומר לנדרש, וגם מגינה על הצד שמסר אותו.
זו אותה משמעת בשני המקרים: לא לסמוך על התיאור, לקרוא את הרשומה. כך עובדת חוות דעת מומחה מחשבים כשהיא נדרשת גם להפריך טענה על מערכת וגם לאמת הודעה שהוצגה כראיה.
למה זה חשוב מעבר לתיק אחד
אין כאן פסיקה ישראלית, ואני לא טוען שיש. אבל המבנה מוכר לכל מי שמנהל תביעות לשון הרע וסכסוכים מסחריים. מניסיוני, יותר ויותר מהסכסוכים האלה נשענים על טענה טכנית לגבי המוצר או המערכת של מישהו. “המערכת שלהם מזייפת נתונים”, “האלגוריתם מפלה”, “המוצר מדליף מידע”. כל אחת מהן היא טענה על תוכנה, וההפרכה שלה היא חוות דעת תוכנה, לא נאום.
שתי נקודות לתיק הבא. ראשית, לנסח את הטענה כהתנהגות שניתן לבדוק, ומוקדם, כי רק כך אפשר לדעת איזו בדיקה תכריע. שנית, להתייחס לראיות הדיגיטליות של הצד השני (הודעות, מיילים, צ’אטים) כבעיית איסוף מהיום הראשון. הודעה שנאספה בלי שרשרת משמורת ובלי מטא-דאטה עלולה להיפסל או להיחלש ברגע שמישהו יבדוק אותה.
האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. פרטי המקרה מבוססים על המקורות המצוינים להלן.