סרטון הרחפן במשפט רייטנהאוס: מה נשאר כשמגדילים פריים

ב-10 בנובמבר 2021, באולם בית המשפט של מחוז קנושה שבוויסקונסין, ביקשה התביעה לעשות מה שכולנו עושים עשר פעמים ביום: להגדיל תמונה באייפד בשתי אצבעות. ההגנה התנגדה. השופט לא הכריע בשאלה המדעית. הוא דרש הוכחה, והתביעה לא הצליחה לספק אותה.

“הסרטון מדבר בעד עצמו.” עורכי דין אומרים את זה הרבה. בקנושה התברר שהסרטון אומר רק מה שהקידוד, העותק והכלי שצופים בו מרשים לו לומר.

באירועי ההתפרעויות בקנושה באוגוסט 2020 נהרגו שני אנשים ונפצע אחד. המאמר הזה לא עוסק באשמה. הוא עוסק בקובץ.

מה קרה בפועל

התיק הוא State v. Kyle Rittenhouse, בבית המשפט של מחוז קנושה (Kenosha County Circuit Court), בפני השופט ברוס שרודר. המחלוקת הראשונה על סרטון הרחפן התפרצה ב-10 בנובמבר 2021.

התביעה רצתה להגדיל את הצילום בפני המושבעים בזום באצבעיים. ההגנה התנגדה. עורך הדין מארק ריצ’רדס טען שבאייפדים יש “בינה מלאכותית” שמציגה דברים דרך תלת-ממד ולוגריתמים, ושמה שהמושבעים יראו הוא לא וידאו משופר אלא מה שהתוכנה של אפל חושבת שהיה שם, לא בהכרח מה שהיה שם באמת.

שרודר קיבל את ההתנגדות, בלי לפסוק דבר על המדע של אינטרפולציה. הוא קבע משהו צר בהרבה: אם התביעה רוצה להגדיל, שתביא קודם מומחה שיעיד שההגדלה לא משנה את התמונה. בהפסקה קצרה התביעה לא מצאה מומחה כזה. במקום זה היא הראתה למושבעים את הסרטון כמו שהוקלט, בלי זום בכלל.

הניסוח של ההגנה היה שגוי. זום באצבעיים מגדיל תמונה, הוא לא ממציא תוכן ולא מריץ עליה “בינה מלאכותית”, וכתבי טכנולוגיה אמרו את זה עוד באותו שבוע. אבל מתחת לניסוח הגרוע ישבה נקודה אמיתית. מומחה הווידאו הפורנזי גרנט פרדריקס אמר ל-AP שאי אפשר לשחזר זום באצבעיים במדויק, ושלהגנה הייתה כאן טענה לגיטימית. מדען המחשב דיוויד פורסיית’ אמר לאותה כתבה ש”אין שום דרך” שהגדלת תמונה תייצר מבנים, עצמים, אנשים או אקדחים, אבל שכל שיטת הגדלה מוסיפה פיקסלים באופן אלגוריתמי.

כלומר טיעון מנוסח ברישול עבד, כי לתביעה לא היה עד שיסביר מה הכלי עושה, ולא הייתה רשומה שמראה שההגדלה ניתנת לשחזור. זה החלק שכדאי לזכור מהפרשה.

מחלוקת שנייה, נפרדת, נגעה לקובץ עצמו. התביעה קיבלה את סרטון הרחפן ביום שישי, 5 בנובמבר 2021, ושלחה להגנה עותק באותו יום. העותק של ההגנה היה דחוס, באיכות נמוכה יותר. נטלי וויסקו, עוזרת בצוות ההגנה, אמרה שאת הקובץ באיכות מלאה קיבלה רק אחרי שמסרה לתובעים כונן הבזק (גילוי מסמכים, בגרסת “תביא דיסק און קי”).

לפי מה שדווח מבקשת ההגנה עצמה, העותק שלה היה כ-3.6 מגה-בייט והעותק של המדינה כ-11.2 מגה-בייט. ההגנה מסרה גם רזולוציות: 480 על 212 פיקסלים אצלה, מול 1920 על 844 אצל המדינה. אלה הנתונים של ההגנה, לא עובדה שנקבעה.

עוזר התובע המחוזי ג’יימס קראוס הסביר שהקובץ היה גדול מדי לשליחה במייל, ושהדחיסה קרתה בהעברה, לדבריו העברה מאייפון לאנדרואיד: “לא דחסנו כלום, לא שינינו כלום.” ועוד: “אנחנו מתמקדים יותר מדי בתקלה טכנולוגית.”

ב-17 בנובמבר 2021, יום אחרי שהמושבעים החלו לדון, ביקשה ההגנה לבטל את המשפט (mistrial) בגלל איכות הסרטון והגילוי. שרודר לא הכריע מיד. הוא אמר שיש לו הסתייגויות מהסרטון, והתיר למושבעים לצפות בו במחשב בחדר המושבעים: “אם הכול אצלם נכון ואמין, לא תהיה להם בעיה. אם לא, זה יהיה מכוער.”

ב-19 בנובמבר 2021 זוכה רייטנהאוס מכל חמשת האישומים. הבקשה, שעליה שרודר לא הכריע, התייתרה, בדיוק כפי ש-AP צפתה. השאלה הקשה ביותר על הקובץ לא נענתה מעולם.

המוצג: קובץ וידאו שעבר כמה שלבי אובדן מידע

הקובץ הוא לא “מה שהרחפן ראה”. הוא מה שנשאר אחרי שרשרת של החלטות הנדסיות. מה שבא עכשיו הוא הסבר כללי על האופן שבו וידאו צרכני וסרטוני רחפן נשמרים בדרך כלל, ולא טענה על הקובץ של קנושה.

דחיסה. וידאו כזה נשמר בדרך כלל בדחיסה מאבדת מידע, למשל H.264 או יורשו HEVC. הקודק מחלק כל פריים לבלוקים, מפעיל טרנספורם מסוג DCT ומעגל את המקדמים, כך שפרטים עדינים נזרקים. הצבע נשמר ברזולוציה נמוכה מהבהירות, בדרך כלל ב-4:2:0. ורוב הפריימים הם בכלל לא תמונה שלמה: הם הפרש, עם פיצוי תנועה, מפריימים קודמים או עתידיים (P ו-B), בתוך קבוצת פריימים (GOP) שנפתחת בפריים מלא, I-frame.

כשה-bitrate נמוך, מי שנפגע הכי חזק הם אובייקטים קטנים ומהירים: ריבועים בקצוות, הילות סביב קווי מתאר, מריחה לאורך כיוון התנועה ושאריות של פריימים קודמים. אדם שנראה מרחפן יכול להיות רחב כמה מאקרו-בלוקים בלבד.

הגדלה. אלגוריתם דגימה מחדש, כמו nearest-neighbour, bilinear, bicubic או Lanczos, מחשב ערכים לפיקסלים שהחיישן בכלל לא מדד. הראשון משכפל את השכן הקרוב, האחרים מחשבים ממוצע משוקלל של הסביבה. אף אחד מהם לא מוסיף מידע. כולם מוסיפים ניחושים שנראים סבירים. התוצאה יוצאת חלקה ומשכנעת, אבל חלק זה לא אותו דבר כמו מידע שחזר. האלגוריתם מחליק את הבלוקים, והעין משלימה את התמונה לבד.

את זה ההגנה פספסה בפרטים ותפסה בעיקרון. זום באצבעיים לא מריץ “בינה מלאכותית”, אבל כל הגדלה היא דגימה מחדש, וכל דגימה מחדש ממציאה ערכי ביניים. לכן “הסרטון מדבר בעד עצמו” הוא פשוט לא נכון: מה שהוא אומר תלוי בקידוד, בעותק שבידיכם ובכלי שבו אתם צופים.

מה בודקת חוות דעת מומחה כשהראיה היא סרטון

מומחה לא מתווכח על מה רואים בתמונה. הוא בונה את הרשומה שמאפשרת לבית המשפט להחליט.

קודם כול, מאיפה הגיע כל עותק: מקור ו-hash לכל אחד, כי בלי זה אי אפשר לדעת על איזה קובץ בכלל מדברים. אחר כך השוואה בין העותקים שנמסרו: רזולוציה, bitrate, קודק, קצב פריימים ומטא-דאטה של המכל. אחר כך תיעוד תהליך ההגדלה, בצורה שאפשר לשחזר: איזה כלי, איזה אלגוריתם אינטרפולציה, איזה מקדם הגדלה, האם הופעל חידוד, ובאיזה סדר. ובסוף, שחור על לבן, מה אפשר ומה אי אפשר להסיק מפריים מוגדל.

זה בדיוק מה שהתביעה בקנושה לא הצליחה להביא בהפסקה הקצרה.

למה זה חשוב מעבר לתיק אחד

בישראל יותר ויותר תיקים נשענים על סרטון: מצלמת חנות, מצלמה עירונית, מצלמת דרך ברכב, טלפון של עובר אורח. אין פסיקה ישראלית בנושא, ואני לא מתיימר לנחש מה בית משפט בישראל היה קובע. אבל שתי השאלות מהתיק האמריקאי עוברות בלי תרגום: האם כל הצדדים מחזיקים באותו עותק, באותה איכות? ומה בדיוק המשמעות של “הגדלה”? כדאי שמישהו יידע לענות עליהן לפני שהשופט שואל. כאן נכנסת חוות דעת מומחה סייבר.

האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. פרטי המקרה מבוססים על המקורות המצוינים להלן.