אסמכתא מומצאת אחת מספיקה כדי להפיל בקשה שלמה
אני עדיין חושב על הרגע שבו שופטת עוצרת באמצע קריאה של סיכומים ומבינה שמשהו לא מסתדר. תובעת הגישה סיכומים בסכסוך שכירות רגיל בין דייר למשכיר, מהסוג שמוכרע בלי שאף אחד מחוץ לתיק שומע עליו אי פעם. הסיכומים נשענו על סעיף חוק ועל פסק דין בערעור, מסודרים ומגובים בהערות שוליים. ואז בית המשפט קרא, בדק, ונעצר. החוק הזה לא קיים. גם פסק הדין לא. לא “צוטט לא מדויק”, לא “פסק דין ישן שמוספר מחדש”. לא קיימים. מישהו, או משהו, המציא אותם.
זה מה שקרה בתיק זלטין נ’ אסייג (ת”א 77773-12-20), שהוכרע בבית משפט השלום בירושלים ביולי 2025. התובעת, עורכת דין שייצגה את עצמה בסכסוך שכירות בן 11 שנים, ביססה חלק מסיכומיה על “חוק שכירות הוגנת” מומצא ועל פסק דין בערעור שמעולם לא ניתן. בית המשפט לא הסתפק בפסילת האסמכתאות השגויות: הוא דחה את רוב התביעה, שעמדה על כ-300,000 ש”ח, ופסק לתובעת רק דמי שכירות של חודש אחד. הוא גם חייב אותה אישית בהוצאות, 5,000 ש”ח לאוצר המדינה ו-20,000 ש”ח לנתבעים. השופטת מוריה צ’רקה תיארה את המסמך כטיוטה “מלאה בהערות… ובאסמכתאות בדויות” שבזבזה את זמנו של בית המשפט ושל הנתבעים. בתי המשפט בישראל קבעו את העיקרון הזה במפורש גם בפסיקות אחרות מאותה תקופה בנושא הזיות AI: מי שמסתמך על תוצר AI בלי לבדוק אותו נושא באחריות לתוכן שמוגש בשמו.
תיק קטן לכאורה, סכסוך שכירות על חוב דמי שכירות, לא הכרעה מהדהדת בשאלה עקרונית כלשהי. וזו בדיוק הסיבה שצריך להדאיג: לא צריך תיק שמככב בכותרות כדי שהמצאה של AI תפיל מסמך משפטי. זה קורה בתביעה אזרחית רגילה, לצד עשרות אחרות שמוגשות באותו שבוע ולא זוכות לשורה בעיתון. הפעם פשוט נתפסו.
זו לא תופעה ישראלית ייחודית
זה כבר קרה במקום אחר, וזה נגמר רע. ב-2023 הגישו שני עורכי דין בניו יורק כתב טענות שנשען על תקדימים שהמציא להם ChatGPT (ציטוטים שנשמעים משכנעים לגמרי, מספרי תיק שמעולם לא נפתחו במציאות) בתיק Mata v. Avianca. השופט פ. קווין קאסטל הטיל עליהם סנקציות ביוני 2023, קנס של 5,000 דולר, בקביעה שפעלו ב”חוסר תום לב מהותי”. (מסתבר ש”ה-ChatGPT אמר לי” זו טענת הגנה שעובדת בערך כמו “הכלב אכל לי את השיעורים”, כלומר בכלל לא.) מאז דווח על מקרים דומים בבתי משפט באנגליה, בקנדה ובאוסטרליה: בית המשפט העליון (High Court) באנגליה הטיל סנקציות על עורכת דין והפנה עורכי דין לגוף המפקח שלהם בשתי פסיקות מ-2025; שופט קנדי הזהיר שאסמכתאות AI לא בדוקות “עלולות להוביל לעיוות דין” והטיל הוצאות; בית המשפט הפדרלי למשפחה באוסטרליה הפנה נציגים משפטיים לגופי הפיקוח שלהם בעקבות חשד לחומר שהומצא ב-AI. ישראל היא עוד מדינה ברשימה הולכת וגדלה, ומתועדת היטב, של מדינות שמתמודדות עם אותה בעיה.
הדפוס זהה בכל מקום, וזה החלק המטריד. המודל לא “משקר” במובן המוסרי. הוא מייצר טקסט שנראה כמו אסמכתא משפטית: פורמט נכון, מבנה נכון, לפעמים אפילו מספרי סעיף שנשמעים סבירים לגמרי, כי זו התוצאה הסטטיסטית של “איך אסמכתא כזו אמורה להיראות”. הוא לא “יודע” שהיא לא קיימת. הוא רק ממלא תבנית (ובלי אף פעם לעצור ולהגיד “שווה לבדוק את זה, סתם ליתר ביטחון”).
השאלה שבית המשפט לא יכול לענות עליה לבד
כאן מתחיל התפקיד של המומחה. “האם האסמכתא הזו קיימת” נשמעת כמו שאלה פשוטה, אבל זו שאלה שבודקים בשיטתיות, לא בעין. מומחה תוכנה עובד ככה:
- מגדיר את השאלה הטכנית הצרה. לא “האם המסמך אמין” באופן כללי, אלא: האם כל אסמכתא שמופיעה במסמך קיימת במאגר הרשמי (נבו, תקדין, אתר הרשות השופטת), שורה אחר שורה, כן או לא.
- אוסף את החומר. רשימת האסמכתאות מהמסמך, כלי ה-AI וגרסתו אם ידועים, הפרומפטים ששימשו לניסוח אם נשמרו, וגישה למאגרי הפסיקה והחקיקה הרשמיים.
- מפעיל שיטה שאפשר לשחזר. מצליבים כל אסמכתא מול המאגר הרשמי, שורה אחר שורה, בתיעוד. לא “קראתי וזה נשמע לי מוכר”, אלא תהליך שכל צד יכול להריץ מחדש ולקבל אותה תוצאה.
- קובע גבולות. בדיקת קיום אסמכתא אינה שקולה לבדיקת תוכן. אסמכתא שקיימת עדיין יכולה להיות מצוטטת לא נכון, מיושמת לא נכון, או פשוט לא רלוונטית. מומחה רציני אומר בדיוק מה הבדיקה כיסתה, ומה לא.
- שורד חקירה נגדית. כשהשיטה מתועדת וניתנת לשחזור, הטענה “זו רק דעה” מפסיקה לעבוד. זו בדיקה שכל צד יכול לחזור עליה ולהגיע לאותה תוצאה.
זה בדיוק המרחק בין “משהו כאן לא מסתדר לי” לבין חוות דעת שעומדת בבית משפט.
למה זה מחייב חוות דעת מומחה ולא עבודת עורך דין לבד
עורכי דין קוראים משפט למחייתם. זה לא אומר שהם מצוידים להריץ שאילתת אימות אוטומטית מול מאגר משפטי, לזהות דפוסי הזיה אופייניים למודל שפה מסוים, או לתעד שרשרת ראיות דיגיטלית שתחזיק מעמד בחקירה נגדית. עורך דין שמגלה אסמכתא חשודה יכול לבדוק אותה ידנית, אחת אחת, וזה עובד, עד שיש עשרות אסמכתאות במסמך ארוך, או עד שהצד שכנגד טוען שכל תהליך הבדיקה היה שטחי.
מומחה תוכנה ממונה בית משפט לא רק בודק אם ה-AI “טעה בניחוש”. הוא בונה תהליך בדיקה מתועד וניתן לשחזור שעומד בפני עצמו, כזה שמישהו יכול להגן עליו כשעורך דין נגדי שואל: איך בדקת, ולמה שנאמין לך.
הצד שמביא חוות דעת מומחה פורנזיקה מוקדם, ולא אחרי שהראיה כבר הוגשה, הוא הצד שמחזיק מעמד.
מה לעשות לפני שמגישים
אם אתם מכינים בקשה, כתב טענות, או חוות דעת שנעזרו בכלי AI בכל שלב, שאלו את זה לפני ההגשה: מי בדק כל אסמכתא מול מקור רשמי, ואיך זה מתועד. אל תחכו שבית המשפט יגלה את זה בעצמו. עד שהוא מגלה, זו כבר לא שגיאת ניסוח קטנה. השאלה שנשארת היא אמינות כלל הבקשה.
האמור לעיל הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי. פרטי התיק מבוססים על המקורות המצוטטים.